בסוף הדברים יש להתייחס למספר סוגיות שלא נידונו באופן ראוי בתוך הספר. ראשית, יאמר השואל, אמנם בחור מצווה להיכנס לתוך מסגרת הנישואין עד שימלאו לו עשרים, אף ללא קשר למצבו הכלכלי, אך עדיין חלק מהנערים והנערות לא בוגר כדי לשאת באחריות של חיי המשפחה. יהיה זה חוסר אחריות לחנך לחתונת בוסר שעלולה להסתיים בגירושין ובעגמת נפש. בטענה זו יש לדון, שכן אם הנתון היחיד אשר היה קובע בתורה את גיל הנישואין היה בגרות נפשית, ניתן היה לדחות את הנישואין ללא שום בעיה או נקיפות מצפון. אך התורה היא מערכת שלמה ואחידה, שאם ננתק ממנה חלק אחד, נפגע בחלקים אחרים שלה. בתורה ישנה דרישה לקדושה ולטהרה בתחום יצרא דעריות, אשר מגיעה עד לרמת המחשבה. דרישה זו לא יכולה להתקיים באיחור הנישואין. התורה אף דורשת מן האדם לשאת באחריות לכל מעשיו כלפי שמיא משמלאו לו עשרים. מחוץ למסגרת הנישואין, אדם אינו יכול לשאת באחריות זו, שכן הוא אנוס לעבור על דברי התורה ואינו יכול לחיות בקדושה ובטהרה. התורה אף חוששת למיתת האדם, שמא לא יספיק לשאת אשה ולהביא ילדים בטרם ימות, ומי מאתנו יודע כמה שנים הוא עתיד לחיות? הלא כל אחד מאתנו מכיר בחור או בחורה, אשר נלקחו בטרם עת, לפני שהספיקו לחוות קשר זוגי, להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. בניגוד לתפיסה הרווחת כיום בחברה, המצב בו חייל נהרג בצבא לאחר שכבר הספיק לשאת אשה ולהוליד בנים, עם כל הקושי, הכאב והצער שבדבר, טוב יותר מהמצב בו נהרג חייל בטרם נשא אשה והוליד בנים.
לכן, את הבגרות הנפשית הדרושה להקמת משפחה יש לבנות באופן מכוון ומבוקר, ולא להשאיר את הדבר ליד המקרה. הלא מהות החינוך היא לכוון את האדם לדרך ישרה באופן מבוקר, ולא לתת לו לגדול פרא, בין אם מדובר על צניעות, על לימוד תורה, על עבודת המידות או על לימוד מקצוע. נושא זה, של האחריות להקמת משפחה, לא שונה כלל משאר התחומים אותם הזכרנו, וניתן לכוון אליו. מעבר לכך, יש להעלות נקודה נוספת הקשורה בבגרות נפשית. הבגרות והאחריות אותה לוקח הנער המתבגר, הן גם תוצאה של התפיסות החברתיות שסביבו, ושל הבגרות שמצפים ממנו להפגין. מלבד זאת, האדם לוקח על כתפיו אחריות ומתוך כך מתבגר, ולא להיפך. לכן, אם החברה תפנים את עקרונות התורה לגבי גיל הנישואין ותנהג לפיהם, יראה זה דבר טבעי שבחור ובחורה נישאים בסמוך לגיל עשרים. גם לבחור ולבחורה יהיה אז קל יותר, שכן הם לא יראו את עצמם כחריגים, אלא כאנשים החיים בחברה תומכת, המקיימת את מצוות התורה.
עוד סוגיה שיש להתייחס אליה, היא סוגיית השירות הלאומי 1. נראה שהשירות הלאומי של הנשים במדינת ישראל כיום אינו דומה ליציאה לצבא, המתאפשרת רק מגיל עשרים ומעלה. זאת מכיון שבניגוד ליציאה לצבא, השירות הלאומי של הנשים נעשה בהתנדבות מלאה, ואינו כולל בתוכו מימד של סכנת נפשות או ציות לפקודות באופן מחייב. הדבר פשוט שהרשות נתונה ביד כל נער או נערה שטרם מלאו להם עשרים להתנדב ולעשות חסד. עם זאת, יש לזכור שמצות הנישואין היא מצוה מן התורה, והדרישה לקדושה ולטהרה אף היא צריכה להילקח בחשבון כאשר באים לעשות חסד עם כלל ישראל. על כן, נראה שגם נערה המתכננת להתנדב במסגרת השירות הלאומי, צריכה להתחיל להשתדל במצוות הנישואין משהגיעה לפרקה. אף על פי שייתכן שבסופו של דבר יחליטו בני הזוג המאורסים לדחות את הנישואין לאמצע השירות או לסופו- אינה דומה נערה המאורסת לבחור ירא שמים, אשר עמו היא מתכננת להקים בית בישראל, לנערה רווקה.
קיום מצות הנישואין כהלכתה דורש מאמץ אישי. הצלחת הדרך תלויה בכוחו של התא המשפחתי לתת מסגרת תומכת לבן או לבת. היכולת של בחור בן עשרים לשאת אישה תלויה באופן מהותי בתמיכה הרוחנית והכלכלית שהוא מקבל מהוריו, וזאת על אחת כמה וכמה כאשר החברה שמסביבו לא רואה בכך חשיבות ואף מתנגדת לכך. יתר על כן, שינוי חברתי ופוליטי יוכל להתרחש כאשר יותר ויותר משפחות יאמצו את קוד ההתנהגות התורני בנושא זה. כאשר ישנה דרישה אמיתית של ציבור ממנהיגיו וממוסדותיו לערוך שינויים, מתוך הבנה עמוקה של חשיבות הדברים ומתוך עמידה איתנה על קיום מצוות התורה- הרי שבסופו של דבר נמצאים הפתרונות לכל הקשיים גם ברמה החברתית.
נחתום בתפילה לבורא העולם, שישפיע עלינו ברכה והצלחה בדרכנו. שלא יצאו מכשול ותקלה מתחת ידינו. שנצליח להעמיד דור אשר גדל בארץ ישראל השלמה מתוך קדושה וטהרה.
הערות שוליים