קדושת הברית
יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהילים, יט, י). אמר רבי חנינא זה הלומד תורה בטהרה. מאי היא? נושא אשה ואחר כך לומד תורה. [תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף עב עמוד ב]
קדושת הברית היא אבן יסוד בתורה ובחיי הרוח של עם ישראל. אות הברית הוא ברית המילה שחקוקה בגופם של זרע אברהם יצחק ויעקב באותו איבר המשמש להולדה, שבכוחו יכול האדם לבנות ולהחריב עולמות. קדושת הברית היא הפיכת טבע האדם, יצרא דעריות, לקודש, ובניית עולמות גשמיים ורוחניים. אותו כח הניתן לאדם כדי להתחבר לבת זוגו ולהביא חיים לעולם, חייב להיות מנותב לתוך הקודש. באיחור הנישואין מעבר לגיל עשרים, אותו כח עצום שביכולתו לבנות עולמות הופך לכח הרסני מחריב עולמות. הכח שניתן לאדם כדי לאהוב את בת זוגו וליצור חיים, מתפזר לתוך העולם מתוך טומאה ומביא נזקים רוחניים לאדם ולעולם.
מי לנו גדול מרבי נחמן מברסלב, שכל חייו היו קודש לתיקון אות הברית כדי להביא גאולה לעולם. תלמידו של רבי נחמן מברסלב, רבי נתן, כתב והוציא לאור את חידושיו של רבי נחמן על השולחן ערוך בספרו "ליקוטי הלכות". הספר מיוסד על ההלכות הכתובות בשולחן ערוך, שעל פיהן מתנהגת חסידות ברסלב, אותן ציטט רבי נתן כלשונן ועליהן הביא את ביאוריו של רבי נחמן מברסלב. בספר ליקוטי הלכות מביא רבי נתן את ביאורו של רבי נחמן על הלכות פריה ורביה בשולחן ערוך, ובו מבואר שעל ידי הנישואין זוכה אדם לשמחה- שהיא קדושת הברית. נביא את דבריו של רבי נחמן מברסלב בספר ליקוטי הלכות. הדברים הובאו באריכות מפני חשיבותם להבנת מהותה האמיתית של שמירת אות ברית הקודש.
חייב כל אדם לישא אשה וכו', כיון שיש לאדם זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה וכו': (ציטוט מתוך שולחן ערוך, אבן העזר, הלכות פריה ורביה, סימן א, סעיפים א-ה)
ליקוטי הלכות-
וזהו בחינת מצות פריה ורביה, כי זה ידוע שעִקר אחיזת העצבות והמרה שחורה הוא בבחינת האשה שהיא סטרא דנוקבא, שהיא סטרא דדינא קשיא, ששם עקר אחיזת העצבות, שהוא תקפא דדינא, וזהו בחינת מה שנאמר בסטרא דנוקבא (משלי ה): "רגליה ירדות מות". כי העצבות הוא בחינת סטרא דמותא כידוע בדברינו כמה פעמים. וזהו בחינת ואחריתה מרה כלענה וכו', בחינת (קהלת ז) ומוצא אני מר ממות את האשה וכו', בחינת העצבות והמרה שחורה, בחינת יגון ואנחה שנאחז בהאשה ביותר כנזכר לעיל, כי אף על פי שכל זה נאמר באשה רעה, אשה זונה, אף על פי כן זה ידוע שכל אחיזתם בהקדושה משתלשלת מסטרא דנוקבא, ועקר השמחה והחדוה היא בבחינת סטרא דדכורא, בבחינת עז וחדוה במקומו שנאמר על קדושת הברית, כי בו עוז, והוא חדוה דמטרוניתא וכו'. וזהו בחינת מצות פריה ורביה שצריך האדם דוקא לקיים מצוה זאת בקדושה ובטהרה, ועל ידי מצוה הזאת הוא זוכה לחטוף את המרה שחורה והיגון והאנחה לתוך השמחה בבחינת הנזכר לעיל, בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה כנזכר לעיל. וזהו בחינת ישמח את אשתו בדבר מצוה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר קדושת הזווג היא על ידי שמחה, שהוא קדושת הברית כנזכר לעיל, כי זה עקר בחינת היחוד והזווג דמצוה שעל ידו מתחברים איש ואשה, ואז נמתק ונתבטל בחינת היגון ואנחה, שהוא העצבות תקפא דדינא הנאחז בהאשה. ועל ידי קדושת המצוה הזאת נתבטל היגון והאנחה ונתהפך לשמחה, שהוא עקר קדושת הזווג, בחינת קדושת הברית כנזכר לעיל, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה וכו'. וכמו שנאמר: "ושמח את אשתו וכו'", כי זה עקר מצות הזווג להפוך היגון ואנחה לשמחה, שזה עקר שלמות השמחה כנזכר לעיל, דהיינו ליחד ולכלול אשה באיש שיתהפך היגון ואנחה הנאחז בהאשה בסטרא דנוקבא לשמחה כנזכר לעיל, ועל כן השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, כי אין שלמות להשמחה של האיש כשהוא לבדו, כי אין שלמות להשמחה כי אם כשמהפך יגון ואנחה לשמחה, שזהו עקר שלמות השמחה כנזכר לעיל.
וזהו בחינת השמחה של החתונה שהיא מצוה גדולה, כמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה בגודל המצוה לשמח חתן וכלה, כי עקר קדושת הברית הוא השמחה כנזכר לעיל, ועקר הוא להפוך היגון ואנחה בחינת סטרא דנוקבא לשמחה, ועל כן בחתונה, שאז נעשה זה היחוד, שעל ידי זה מתהפך היגון ואנחה לשמחה, על כן אז השמחה גדולה מאד מאד, כי זה עקר שלמות השמחה כשמתהפך יגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת היחוד של החתונה וכנזכר לעיל.
ועל כן אפילו מי שהוא צדיק גדול וקדוש מאד ויכול להיות פרוש לגמרי בקדושה גדולה, בהכרח הוא מחוייב לישא אשה, כי הוא מצוה ראשונה שבתורה כדי לפרות ולרבות ולהעמיד תולדות, היינו כנזכר לעיל. כי עקר הקדושה היא השמחה, כמבואר בהתורה הנזכרת לעיל, אבל אין שלמות להשמחה כי אם כשמבררין ומעלין היגון ואנחה ומהפכין אותו לשמחה, שזהו בחינת נשואין כנזכר לעיל, ועל כן אפילו הצדיק הקדוש שזוכה לשמחה בשלמות בהכרח לישא אשה כדי להפוך היגון ואנחה לשמחה וכנזכר לעיל, ועל ידי זה עקר ההולדה, כי עקר ההולדה היא על ידי הבירור הנעשה על ידי הזווג של מצוה שמבררין ניצוצות קדושות מעמקי הקלפות. ועל כן נאחז שם הסטרא אחרא מאד מחמת שצריכין לברר הקדושה גדולה מאד מאד מעמקי הקלפות. ועל כן צריכין להתפלל הרבה להשם יתברך ולהיות גבור חזק לזכות לקיים מצוה זאת בקדושה גדולה, ולקדש עצמו כראוי, כמבואר בספרים, וצריכין להתגבר מאד אז להרחיק המרה שחורה והעצבות, ולהתגבר ולהתחזק בשמחה גדולה עד שיהפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת עלית הקדושה מעמקי הקלפות, שעל ידי זה עקר ההולדה, כי ההולדה נמשכת על ידי בירור נפשות הקדושות מעמקי הקלפות כידוע, ועל כן על ידי ההולדה נמשך שמחה, כמו שכתוב: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". וכמו שכתוב: "בן חכם ישמח אב". כי ההולדה נמשכת על ידי בירור הקדושה מהקלפות, שהוא בחינת שמהפכין יגון ואנחה לשמחה, שעל ידי זה עקר השמחה כנזכר לעיל.
ועל כן חייב אדם להוליד בן ובת, כי עקר מה שמחוייב כל אדם להעמיד תולדות לקיים העולם הוא בשביל הגדלת השמחה, שבשביל זה נברא העולם כדי להגדיל ולהשלים השמחה על ידי שתעלה השמחה מזה העולם השפל שבו אחיזת היגון ואנחה, כי עקר שלמות השמחה כשמהפכין היגון ואנחה לשמחה כנזכר לעיל, ובשביל זה מחוייב כל אחד להעמיד תולדות בישראל כדי שיתרבו בני ישראל, שהם בחינת שמחה, בחינת רנו ושמחה ליעקב, ליעקב דיקא, כמו שנאמר: "יגל יעקב ישמח ישראל". כי בני ישראל יש להם לשמוח תמיד כל ימי חייהם אשר זכו להיות בחלקו הקדוש, אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצוותיו, ואנו יודעים ומאמינים בו יתברך ובתורתו הקדושה אשר נתן לנו על ידי נביאו נאמן ביתו משה רבנו עליו השלום, ואנו זוכין ליחד שמו ערב ובקר בכל יום פעמיים, וכמו שאנו מתפארין בזה בכל יום כמו שאנו אומרים: "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו וכו', אשרינו וכו', וכל מה שמתרבין ישראל ביותר נתרבה ונתגדל השמחה ביותר, כי ברב עם הדרת מלך, והדרת מלך הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב: "הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו". וכמו שכתוב: "הרבית הגוי לו הגדלת השמחה שמחו לפניך וכו'". שכל מה שישראל נתרבין ביותר, נגדל השמחה ביותר, כי כל אחד מישראל על ידי עבודתו את ה' מעלה ומברר השמחה מעמקי הקלפות, ומהפך ביותר יגון ואנחה לשמחה, שעל ידי זה תגדל השמחה ביותר עד אשר תתברר כל השמחה בשלמות מעמקי הקלפות שאחיזתם בבחינת רגלין, בבחינת רגליה ירדות מות כידוע. וכשתתברר השמחה משם ויעלו הרגלין מהקלפות, אז יבוא משיח ויקוים: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים". שזהו בחינת עד דמטו רגלין ברגלין, המובא בזהר הקדוש ומבואר בכתבי האר"י ז"ל. ועקר עלית הרגלין מן הקלפות הוא על ידי השמחה, שעל ידי זה מעלין הרגלין מבחינת רגליה ירדות מות, שהוא עצבות ומרה שחורה, שהוא סטרא דמותא כנזכר לעיל. [מתוך ספר ליקוטי הלכות על שולחן ערוך, אבן העזר, הלכות פריה ורביה והלכות אישות, הלכה ג- אותיות ב, ג, ז, יג]
תקון הברית
המצב בו אדם השתמש בכח ההולדה שניתן לו כדי להביא קדושה לעולם בדרך לא טובה, נקרא פגם הברית. התיקון העיקרי לאותו פגם הוא לישא אשה, כדי לנתב את הטבע לתוך הקדושה. מעבר לתיקון זה, היו נוהגים חסידים ואנשי מעשה אף להתענות וללמוד תורה בטהרה, כדי לכפר על חטאים ועוונות. חשוב להדגיש כאן, כי בתיקון פגם הברית לא שייכים בחורים שהם מתחת לגיל עשרים, מפני שעדיין אינם ברי עונשין בבית דין של מעלה, כמו שיתבאר בפרק 'גיל ההתבגרות'. אך מוטל על בחור שעדיין לא הגיע לגיל עשרים, לישא אשה לפני שיהיה בגדר של כל ימיו בהרהור עבירה ובר עונשין בבית דין של מעלה. אם יעשה כן- יוכל לעבוד עבודת הקודש כל ימיו מתוך קדושה וטהרה. דבר זה מבאר החיד"א בספרו יוסף לחוק.
הבא לתקן פגם הברית, אם לא נשא אשה לשוא צרף צורף, והמאחר לישא מאיזה טענות, ידע נאמנה כי מאבד עולמו ונפשו, ומה יסכן גבר להתענות בימי השובבים והוא עובר על דת וכל ימיו בעבירה, ומבן עשרים שנה ואילך אומרים עליו תפחנה עצמותיו. ובוא וראה חזקיהו המלך צדיק וחסיד גדול ועוסק בתורה תדיר והשתדל מאד שבימיו לא היה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטהרות, והוא לא היה חוטא חס ושלום, וגם היה רוצה לישא, רק שראה ברוח הקדש דנפקי מיניה בני דלא מעלי, ועם כל זה בא ישעיה הנביא עליו השלום בדבר ה' ואמר לו- כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. לכן טרם כל ישתדל לישא אשה, וזהו עקר התקון, ומבלעדי זה שוא עמל בכל התעניות והסגופים, ובעל שכל יבין את זאת. [ספר יוסף לחוק, סדר בשלח, יום שלישי]
דבר זה, מבואר גם בדברי הרב חמדת ימים, שהובאו בספר תוכחת חיים לרבי חיים פלאג'י–
ומעקרי התקונים לאות ברית, הוא לישא אשה בבחרותו, כמו שכתוב בזהר הקדוש בפרשת לך לך וזה לשונו 1– דתניא, בכל זמנא דאתרשים בר נש בהאי רשומא קדישא דהאי את, מנה חמי לקודשא בריך הוא, מנה ממש, ונשמתא קדישא אתאחידת בה. ואי לא זכי, דלא נטיר האי את, מה כתיב? מנשמת אלוה יאבדו (איוב ד). דהא רשימא דקודשא בריך הוא לא אתנטיר. ואי זכי ונטיר לה, שכינתא לא אתפריש מנה. אימתי מתקימא בה? כד אתנסיב והאי את עיל באתרא 2, עד כאן לשונו. [רבי חיים פלאג'י בשם הרב חמדת ימים, תוכחת חיים, סדר בראשית, פרק א]
ובדברי הרב חמדת ימים מבואר עוד, שתיקון הברית של האב שלא זכה לתקן עצמו, הוא להשיא את בנו משיגיע לפרקו, קודם שיבוא לידי חטא.
והאיש החרד את דבר ה' אל יפן אל הכסף ולא למנהג גיהנם שבאנשי עירו וישתדל לישא אשה קודם שיבא חס ושלום לידי חטא. ואם הוא פגם ולא יכול לתקן את עצמו בעת הראוי, אם יזכהו האל לבן, ישתדל להשיאו אשה קודם שיבא לידי חטא. ובפרט בדור הזה, כי צריך האדם להרחיק את בנו ולשומרו מכל דבר שאפשר שיבא לידי הרהור חטא קודם שישא אשה ואשרי בניו אחריו, עד כאן לשונו. [תוכחת חיים, סדר בראשית, פרק א, בשם הרב חמדת ימים]
הבאנו בפרק זה, שקדושת הברית באה על ידי שמחה שזוכה לה האדם כאשר הוא נושא אשה. הבאנו גם שעיקר התיקון לפגם הברית הוא שישא אדם אשה בנעוריו, וכן שיזהר בבניו אחריו שישאו גם הם נשים משיגיעו לפרקם. על ידי כך, זוכה האדם לקדושת הברית בשלמות.
מקורות נוספים לעיון
- ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק י"ז, אות צ.
- פלא יועץ, בערך 'מחשבה', דיבור המתחיל 'והגדר הגדול לנצל מהרהורים רעים'.
הערות שוליים