מן המשנה ומן התלמוד
הוא היה אומר- בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. [פרקי אבות פרק ה, משנה כא]
התנא שמואל הקטן 1 מלמדנו על מהלך חייו של האדם, ועל הגיל הראוי לכל מצוה ועניין. התנא מלמדנו על הסדר הראוי בחינוכו של הנער, ומציין בפנינו כי הגיל הראוי לאדם להתחיל להשתדל במצות הנישואין הוא בתום השנה השמונה עשרה לחייו. סיבות רבות ועמוקות יש להדרכה זו שמלמדנו שמואל הקטן, ובכולן יעסוק ספר זה.
האמוראים התייחסו גם הם לגיל הראוי לנישואין, אך לא להתחלת ההשתדלות במצוה אלא לגיל שאותו אסור לאדם לעבור בלא אשה. דבריהם מובאים במסכת קידושין, ונפתחים במעשה שמספרת הגמרא-
משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא, אמר ליה כשיבא לידך הביאהו לידי. [תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כט עמוד ב]
מספרת הגמרא שרב חסדא היה מרבה לספר בשבחו של רב המנונא לפני רב הונא. ביקש רב הונא מרב חסדא, שכאשר יפגוש שוב ברב המנונא יביא אותו אליו כדי שיוכל לפגשו בעצמו.
כי אתא, חזייה דלא פריס סודרא. אמר ליה- מאי טעמא לא פריסת סודרא? אמר ליה- דלא נסיבנא. אהדרינהו לאפיה מיניה. אמר ליה- חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת.
כשבא רב המנונא לפני רב הונא, ראה רב הונא שרב המנונא לא פורס את טליתו על ראשו כדרך הנשואין. שאל רב הונא את רב המנונא מדוע הוא אינו מכסה את ראשו בטלית. ענה לו רב המנונא שעדיין לא נשא אשה. כששמע רב הונא את תשובתו של רב המנונא הפנה אליו את גבו ולא הביט בפניו, ואמר לו שלא יבוא לראותו כלל עד שישא אשה. הגמרא מסבירה את הסיבה למעשיו של רב הונא-
רב הונא לטעמיה, דאמר- בן עשרים שנה ולא נשא אשה, כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך?! אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה
רב הונא סבר שאחרי גיל עשרים אדם לא יכול יותר להימנע מהרהורי עבירה, שהם איסור תורה 2 ומובילים את האדם למעשי עבירה 3, כל עוד הוא אינו נשוי. את הסיבה לכך שרב הונא לא רצה להביט בפניו של רב המנונא מסביר המהרש"א–
חזי דלא חזית אפי עד דנסבת וכו'. דאמרינן אסור להסתכל פני רשע, והיה מחשיבו בלא אשה כרשע כדאמר כל ימיו בהרהור עבירה. וקל להבין. [חידושי הלכות ואגדות מהרש"א, קידושין, דף כט עמוד ב]
הגמרא במסכת מגילה (דף כח עמוד א) מלמדת שאסור להסתכל בפני אדם רשע. אדם שעבר את גיל עשרים ולא נשא אשה הרי הוא בגדר של אדם רשע, שכן שכל ימיו הוא עובר על איסור תורה של הרהורי עבירה. על כן נמנע רב הונא מלהביט בפניו של רב המנונא. ממשיכה הגמרא במסכת קידושין ומביאה את דברי רבא, אשר נשנו גם בברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל–
אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל- עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה. כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר- תיפח עצמותיו.
משמעות המילים "תיפח עצמותיו" היא עונש מיתה בידי שמיים 4, אשר נובע מכך שהאדם אינו ממלא את תפקידו ואינו מצדיק את זכות קיומו בעולם.
הנהגת רב חסדא- מצוה מן המובחר
הגמרא במסכת קידושין ממשיכה ומביאה את דברי רב חסדא, אשר מלמדנו שאף על פי שאפשר לאדם להשתהות עד גיל עשרים, מצוה מן המובחר להקדים ככל שניתן עד לגיל שלוש עשרה ויום-
אמר רב חסדא- האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך 5 . [תלמוד בבלי, קידושין, דף כט עמוד ב]
רב חסדא משבח את עצמו על כך שנשא אשה בשנתו השש עשרה. אגב כך הוא גם מלמדנו שהטוב ביותר הוא להקדים לגיל שלוש עשרה ויום, משום שאז יכול האדם לנצח את היצר הרע הנקרא 'שטן'. אנו מפרשים את דברי רב חסדא "בארביסר" כגיל שלוש עשרה ויום- שהוא תחילת השנה הארבע עשרה 6. בספר בן יהוידע, מביא רבינו יוסף חיים את הסברו של הרב עוללות אפרים לדברי רב חסדא-
ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעינך. הנה הרב עוללות אפרים ז"ל כתב, אף על פי שיצר הרע בא לאדם מעת הלידה, אין לו דין חזקה בכל הי"ג שנים, דהאדם עודנו קטן ואין מחזיקין בנכסי קטן. אך בתחילת שנת י"ד שנעשה גדול אחר שנכנס בו יצר הטוב, אז יהיה ליצר הרע חזקה בגוף הנקרא בית, אם יחזיק בו שלשה שנים, עיין שם. וידוע שנות חזקה הם שלשה שנים, אך דירת קבע י"ב חדש, וכמו שכתוב בשולחן ערוך ריש הלכות פסח לענין חיוב לתת לכללות העיר במצה שמורה, שאם דר י"ב חודש חייב לתת לזה, עיין שם. וידוע- לכל תאוה של עבירה יש כח יצר הרע בפני עצמו, ואם כן אם נשא אשה בששה עשר שנים, בזה דוחה כח היצר הרע של תאוה רעה, יען כי עדין לא נעשה לו שנות חזקה, שהם שלש שנים, אבל אינו יכול לדחותו ביד רמה, כי על כל פנים היה לו אצלו דירת קבע של י"ב חודש ויותר, מה שאין כן אי נסיב בשנת הי"ד, דאז אפילו דירת קבע של י"ב חודש אין לו, אז יוציאנו ביד רמה שיאמר לו גירא בעיניך. ולזה אמר 'ויד חרוצים תעשיר', רוצה לומר היד של אותם חרוצים שנושאין בי"ד שנה תמשול ביצר הרע. ולפי זה אם לא נשא עד שנת י"ז דאז נעשה ליצר הרע בבית זה חזקה של שלשה שנים, זה קשה דחייתו, וצריך לה סייעתא דשמיא. ובזה יובן 'מצא אשה מצא טוב', כלומר כשמצא אשה לא מצאה במהרה אלא המתין למצוא אותה בשנת טו"ב שהוא י"ז, אז לזה צריך שיפק רצון מאת ה' לעזור אותו בדחיית היצר הרע. [בן יהוידע, קידושין, דף ל עמוד א]
הנהגה זו של רב חסדא אינה מתאימה לכל אדם. היא אינה דרך אלא לאנשים צדיקים ומובחרים כרב חסדא עצמו, שהיה עדיף מחבריו האמוראים ונשא אשה לפני שנתו השמונה עשרה. וכן כתב המהר"ם שיק–
וחכמינו זכרונם לברכה שאמרו בקידושין [כ"ט ע"ב] שיש מעלה להקדים הנשואין להיות נשמר מחטא ופשע, לא על הכלל כולו אמרו אלא על מי שראוי לכך, ולאו כל אפין שווין בזה. [מהר"ם שיק, בראשית, מצוה א- פריה ורביה, אות ח]
בדורות האחרונים הכריעו רוב חכמי ישראל בשיקול דעתם, שאין לנהוג הנהגה זו מפני חולשת הדור 7. אם נרצה בעתיד לשוב ולאפשר לנערים בוגרים מכפי גילם לקיים מצוה מן המובחר כרב חסדא, הרי שצריכה המציאות החברתית, הכלכלית, החינוכית והמדינית 8 להשתנות, עד ששיקול דעתם של חכמי ישראל יכריע, שניתן לקיים הנהגה זו מבלי שתיגרם פגיעה לנער או לנערה המבקשים לקיימה.
הערות שוליים