דחיה עבור שידוך הגון יותר אחרי גיל עשרים
בפתח הדברים נציין כי המושג 'שידוך הגון' הינו מושג הלכתי אישי והוא משתנה מבחור אחד למשנהו. הקביעה מהו 'שידוך הגון' תלויה בצרכיו, רגשותיו ומטרותיו של כל בחור, וכבר למדונו חכמים במסכת ברכות 1 "שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה".
המהר"ם שיק דן בשתי שאלות מהותיות הנוגעות בדחיית שידוך אחרי גיל עשרים-
א) האם מותר לאדם לדחות את נישואיו עבור שידוך הגון יותר?
ב) מה הדין בדחיית שידוך כדי לא לבטל יראת שמים? 2
ואי מתרמי לאיש בן כ' שידוך ומובטח לו אם ימתין עוד איזה שנים יוכל לעשות שידוך הגון. וגם אם יעשה שידוך הראשון יש לחוש לביטול תורה ויראה. אי מחוייב לעשות דוקא כשהוא בן כ'. [מהר"ם שיק, תרי"ג מצוות, בראשית, מצוה א, פריה ורביה, אות ט]
נפתח בדברי המהר"ם שיק על דחיה עבור שידוך הגון יותר.
מטעם הראשון הואיל ויהא יכול לעשות לאחר זמן שידוך יותר הגון. הנה זה תליא בפלפול שכבר פלפל החכם צבי בסימן ק"ו, ומסיק שם דבב' מצוות לפניו, אחד גדולה ואחד קטנה ואי אפשר לעשות על ידי אחרים, יעשה מה שבא לידו קודם ואין רשאי להמתין. אבל בחדא מצוה בכדי לעשותה יותר משובח ומן המובחר רשאי להמתין.
המהר"ם שיק מביא ראיות לדברי החכם צבי, שבמצוה אחת ממתינים כדי לעשותה מצוה מן המובחר. נביא את הראיה האחרונה מתוך ספר תרומת הדשן.
וכן קיימא לן באורח חיים סימן תכ"ו [סעיף ב] כדברי התרומת הדשן סימן ל"ה, דיש להמתין עם קידוש הלבנה עד מוצאי שבת כדי לעשותן מן המובחר. 3
המהר"ם שיק מחזק את המסקנה שבמצוה אחת ממתינים כדי לעשותה מצוה מן המובחר על ידי ראיה ממעשי האבות.
ונראה לי ראיה לזה, דהנה קשיא לי איך נשא יצחק אבינו בן מ' שנה, ויעקב אבינו בן פ"ד שנה, הלא בן נח מצווה על פריה ורביה עד שעת מתן תורה, וזמן פריה ורביה הוא בן כ'. ויותר קשה על אברהם אבינו שהיה הראש לזריזין, ומיניה ילפינן [פסחים, דף ד עמוד א] זריזין מקדימין מצפרא, ואיך לא נזדרז ליתן אשה לבנו מיד בזמן מצותו. והיה אפשר לדחות דעל פי הדיבור עשו, שידעו שעדיין לא נולדו זיווגם. אמנם איך יתיישבו דברי המדרש שהביא רש"י ז"ל בחומש [בראשית, כב כ], על הפסוק ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו', שאחרי הרהורי הדברים וכו' שהיה אברהם מיצר שלא נשא אשה לבנו. ואם כן קשה מתחילה מאי קסבר. ונראה דטעמם, דעיקר חפצם היה להוליד בנים זרע קודש שיקרא בהם שמם, ולכך המתינו עד שישתקע רתיחת הדם והמיית הטבע ויתעלו ויתקדשו ביתר שאת ועוז, ועל ידי זה גם בניהם אחריהם יהיו קדושים והגונים, ועל זה קרא יעקב ליוסף [בראשית, לז ג] בן זקונים, שנולד לו בזקנותו ובקדושתו. ועל כל פנים נראה שזהו טעמו של אברהם אבינו עליו השלום שהמתין עד שילמדנו ביתר שאת ויתקדש, למען יהיו בניו טובים וישרים. איברא דעדיין קשה, דהרי כתב התרומת הדשן דמה שאפשר להמתין כדי שיהיה מצוה מן המובחר זה דוקא שיהוי לזמן מועט, אבל שיהוי לזמן מרובה דיש לחוש למיתה, אמרינן ביבמות [דף לט עמוד א] כל שיהוי מצוה לא משהינן וכמו שהאריך שם 4, ואם כן קשיא עדיין על אבותינו. אמנם לאחר העיון לא קשה מידי, דזיל בתר טעמא, הא דלא משהינן הוא משום חשש מיתה, ואבותינו היו בטוחים שלא ימותו, כי ה' הבטיח לו [בראשית, כא יב] כי ביצחק יקרא לך זרע. וכן יעקב הובטח [שם, כה כג] ולאום מלאום יאמץ, אם כן שוב שפיר המתינו. ובזה אתי שפיר כוונת המדרש הנזכר לעיל, דלאחר העקידה, שראה אברהם אבינו דאף על גב דהבטיח לו ה', מכל מקום היה אפשר שיומת על פי ה', ואם כן שוב היה לו לחוש למיתה, ונתחרט על שלא השיא לבנו אשה, ונתבשר לו שנולד זיווגו, ואתי שפיר הכל. [מהר"ם שיק, בראשית, מצוה א, פריה ורביה]
מתוך דברים אלה מגיע המהר"ם שיק למסקנה.
ומבואר מזה ראיה גדולה לתרומת הדשן, דזמן מועט אפשר להמתין, והיינו שיעור ז' ימים, וכמו שהוכיח השער המלך בפרק ד' [הלכה ט"ז] מהלכות סוכה [דבור המתחיל 'ודע'], וכן מוכח מדברי התרומת הדשן הנזכר לעיל דרשאי להמתין זמן מועט בכדי לעשות מצוה יותר מן המובחר, אבל זמן מרובה אסור. 5
המהר"ם שיק מסכם את תשובתו לשאלה הראשונה האם מותר להשתהות זמן מרובה, דהיינו יותר משבעה ימים, כדי למצוא שידוך הגון יותר.
על כל פנים בנידון שלנו אין היתר לשהות זמן מרובה כדי שיעשה שידוך יותר מן המובחר ושידוך יותר הגון.
המהר"ם שיק משיב גם לשאלה האם מותר לדחות שידוך מפני ביטול יראה, דהיינו לדחות את הנישואין כדי לא להינשא לאשה שאינה הגונה-
אמנם כל זה בחשש ביטול תורה, אבל בחשש ביטול יראה להתדבק עם אנשים שאינם הגונים, פשיטא דרשאי וחיוב עליו שלא להתדבק עמהם, עיין ברמב"ם בפרק ו' מדעות [הלכה א], להרחיק מעליהם דרכו, 'ואל תקרב אל פתח ביתה' דרשו חכמינו זכרונם לברכה [עבודה זרה, דף יז ע"א] על מינות וזנות. וקל וחומר יש, הרי אמרו [רמב"ם, הלכות אישות] אם יצרו מתגבר ישא אפילו אם יבטל מתורה, אלמא משום ביטול יראה מבטלין תלמוד תורה דעדיפא מפריה ורביה, וכל שכן משום חשש ביטול יראה שצריך לבטל פריה ורביה, ולא תעשה עדיפא מעשה כל זמן דלא שייך עשה דוחה לא תעשה, כדאיתא בפרק קמא דיבמות [דף ז, ע"א]. ואפילו צריך לבטל לעולם, כן נראה לפי עניות דעתי.
למדנו שכדי שלא להידבק באשה שאינה הגונה מותר להתעכב גם אחרי גיל עשרים.
בסיום פרק זה הדן בדחיית שידוך מסיבות שונות, נביא את דברי המדרש על נדב ואביהוא בניו של אהרן הכהן, אשר מתו בהקריבם אש זרה לפני ה' ביום הקמת המשכן. המדרש מונה את הסיבות השונות שבגללן מתו נדב ואביהוא, ומובאים גם דבריו של אבא חנן
אבא חנן אומר- על ידי שלא היו להם נשים, וכתיב 'וכפר בעדו ובעד ביתו'. אמר רבי לוי- שחצים היו הרבה והיו אומרים- איזו אשה הוגנת לנו? הרבה נשים היו יושבות עגונות וממתינות להם, והיו אומרים- אחי אבינו מלך, אבינו כהן גדול, אחי אמנו נשיא, אנחנו סגני כהונה, איזו אשה הוגנת לנו? רבי מנחמא בשם רבי יהושע בר חנינא אמר, עליהם הוא אומר 'בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו' (תהילים עח סג), למה בחוריו אכלה אש? על בתולותיו שלא הוללו. [מדרש תנחומא, פרשת אחרי מות, סימן ו]
המדרש מדגיש שהרבה מן הסיבות שבגללן אדם עלול לדחות שידוך אינן נוגעות ביראת שמיים, אלא הן סיבות חיצוניות ולא מהותיות. על כן חשובים עין טובה, ענוה וצניעות בבחירת בת הזוג. אף על פי שמותר לדחות את הנישואין מפני ביטול יראת שמים, אין לייחס חשיבות לייחוס, כבוד ושאר דברים שאינם מעידים על פנימיות האדם ומעלותיו.
הערות שוליים