דרך הטבע
הרצון בזוגיות בגיל הנעורים הוא דרך הטבע. רצון זה מתגבר בסוף גיל הנעורים. דבר זה מובא בפירוש התפארת ישראל על פרקי אבות.
בן שמונה עשרה לחופה. אז ראוי שישא אשה, מדכבר הקיץ אז יצרו: [תפארת ישראל, על פרקי אבות, פרק ה משנה כא]
היצר אינו צורך גופני בלבד, אלא גם צורך רגשי חזק שטבע הקדוש ברוך הוא בנער ובנערה כדי שיוכלו להינשא. ההתעלמות מהרצון בזוגיות והדיכוי של הרגשות החזקים, משחיתים את הנפש והורסים את המנגנון הטבעי שברא הקדוש ברוך הוא כדי לקשר בין בני זוג. מלבד זאת, דיכוי הרגשות עלול לגרום להתפרצות יצרים, אשר מדרדרת את מצבו הרוחני של האדם, ומתוך כך מתדרדר מצבו הרוחני של עם ישראל כולו. דבר זה, נלמד מדברי החפץ חיים בקונטרס גדר עולם, בו הזהיר על החיוב להשיא את הבנות בצעירותן.
והנה עקר השרש שמביא לכל עניני הפריצות, הוא מפני איחור הנשואין שנהיה בזמננו בעוונותינו הרבים, שהוא נגד טבע הבריאה, ועל ידי זה התגבר היצר הרע מאד, ובאים על ידי זה לכמה וכמה עוונות. [מתוך קונטרס גדר עולם, פרק י]
ברצוני לכתוב דבר קשה בנושא רווקים ורווקות אשר ממתינים שנים מלחפש בני זוג בטענות שונות, מרצונם או בניגוד לרצונם, ולאחר מכן מתקשים במציאת בני זוגם. לעיתים, הם גם צועקים לשמים ונראה שאינם נענים, או שנענים בצער גדול. הלא הקדוש ברוך הוא טבע באדם רצון להינשא בצעירותו. רצון זה מגדיל עשרות מונים את הסיכויים לכך שאדם ימצא בן או בת זוג בקלות ובשמחה. האדם המדכא את רגשותיו, מקלקל את הבריאה. האיש מביא עצמו לידי הרהורי עבירה ועוד עבירות, ועד שמתעורר לבקש בת זוג, הוא כבר כמה שנים בביטול מצות עשה של פריה ורביה וגם עבר על איסור 'לא טוב היות האדם לבדו'. אם פגענו מראש בסיכוייו של אדם להינשא בקלות והבאנו אותו לידי עבירה, כיצד נצדיק בפני עצמנו את הקושי של חיי הרווקות המאוחרים והחיפוש הכואב אחר זוגיות?
מצוות התורה לא ישתנו לעולם
כמו בדורות שעברו, גם בדורנו מושמעות טענות שנשתנו הטבעים, ואין למהר לישא אשה כמו שנפסק בשולחן ערוך, בדרך התורה ובדרך הטבע. עיקר הטענה בדורנו, היא שנפשם של הנער והנערה עדיין לא בשלה להינשא ולהקים בית בישראל. טענות אלו הושמעו כבר בדורות שלפנינו, ובכל פעם היו צריכים גדולי ישראל לקום ולצעוק כנגדן, במאבקם להעמיד את הדת על תילה. כנגד טענות אלו, כבר כתב החיד"א בדורו 1.
והוא אשה בבתוליה יקח. והו"א בגימטריא י"ח דבן י"ח לחופה. הכי דרוש דורשי רשומות. ויען כי ראיתי מי שכתב שזה היה בזמנם שהיו בריאים וחזקים, אבל עתה יכולים להמתין עוד, ומזה נמשך דגם מה שאמרו זכרונם לברכה על בן כ' שלא נשא דכל ימיו בעבירה הקדוש ברוך הוא אומר תפח עצמותיו וכו', לפי סברתו ישתנה הזמן עוד כמה שנים. ואני ההדיוט אומר דאין לסמוך על זה, דתורה חתומה נתנה בש"ס ופוסקים ואין להורות קולות בדבר שחיי עולם הבא תלוי בזה, ואין כאן מקום להאריך. ואפשר דלרמז זה, מלבד כי והו"א גימטריא י"ח, עוד נרמז בסופי תיבות 'אשה בבתוליה יקח' גימטריא ח"י, ובא הרמז פעם ב' בסוף תיבות לרמוז דגם באחרית הימים בגלות החיל הזה, לא נשתנה הזמן. דהגם דעתה הגוף חלש, מכל מקום עתה הזקין היצר הרע ונתחזק בתוקף גדול. ויש טעם למנין זה כי יסוד נקרא חי, ולכן בן י"ח לחופה. ועוד לנו ציצים ופרחים בזה, בסייעתא דשמיא. [חיד"א, בספרו נחל קדומים, פרשת אמור, אות יג]
יש לבאר, שדברי החיד"א אינם עוסקים בחולשה גופנית, אלא בחולשה נפשית. זאת, מכיון שהטענה המבקשת לדחות את הנישואין מפני חלישות הכח עליה משיב החיד"א, מבקשת לדחות את הנישואין גם מעבר לגיל עשרים 2. שנות העשרים המוקדמות בחייו של אדם הן שנים בהן הוא נמצא בשיא כוחו הגופני. לא מסתבר, כי בתקופתו של החיד"א גברים צעירים בכל רחבי העולם היהודי לא היו מסיימים את התפתחותם הגופנית עד גיל עשרים והיו כה חלשים, עד שלא יכלו להוליד ילדים או לעבוד עבודה גופנית. כמו כן, לא שמענו על מציאות זו בדורות שקדמו לחיד"א ואף בדורות שאחריו. אם כן, יש לבאר שטענה זו עוסקת בחולשה נפשית, ועל כך משיב החיד"א את תשובתו. באומרו ש'עתה הגוף חלש', מתכוון החיד"א, אשר עסק רבות בתורת הסוד, ל'נפש היסודית' המוזכרת בתורת הסוד. 'נפש יסודית' זו, נקראת בשם 'גוף' כאשר עוסקת תורת הסוד באדם הישראלי. נפש זו, משותפת לכלל בני האדם וכוללת גם את כוחות הבחירה, החשיבה והעיון 3. החיד"א משיב, שאף על פי שנפש זו נחלשה בגלות, מצות התורה לשאת אשה עד גיל עשרים נותרה במקומה.
מכל מקום, למדנו מדברי החיד"א שני עיקרים חשובים. העיקר הראשון הוא שבמצות הנשואין תלויים חיי העולם הבא של האדם, ולכן אין להורות קולות באיחור הנשואין. העיקר השני הוא שאף על פי שבגלות נחלשו כוחותיו הרוחניים של עם ישראל, ומתוך כך נחלשו גם כוחותיו הנפשיים, מצות התורה לא משתנה. יוצר האדם, שגם ברא את נפשו ואת גופו, קבע כי עליו להינשא עד גיל עשרים, ודבר זה הוא טבע בריאת האדם ולא ישתנה לעולם. גם רבי חיים פלאג'י, היה צריך להתמודד בדורו 4 עם טענות האומרות כי יש לדחות את הנישואין לאחרי גיל עשרים, והוא הוסיף על דברי החיד"א את דבריו.
גם אין מקום לחלק לזה שחייבו חכמינו זכרונם לברכה בן י"ח לחופה, דיהיה זה לזמן התלמוד דוקא, דהא בריאים וחזקים. אבל עתה יכולין להמתין עוד רבות בשנים, מפני חלישות כח. ומזה נמשך דגם מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דעד עשרים שנה אם עבר ולא נשא אשה, דכל ימיו בעבירה והקדוש ברוך הוא אומר תפח עצמותיו. לפי סברא זאת משתנה הזמן גם בזה. הא ליתא, דכבר השיב על זה הרב הגדול חיד"א על פסוק 'והוא אשה בבתוליה יקח', דאין מקום לסמוך על זה, דתורה חתומה נתנה בש"ס ובפוסקים, ואין להורות קולות בדבר שחיי עולם הבא תלוי בזה, ואין כאן מקום להאריך. ואפשר דרמז זה, מלבד כי והו"א גימטריא ח"י, עוד נרמז בסופי תיבות 'אשה בבתוליה יקח' גימטריא ח"י. ובא הרמז פעם שני בסופי תיבות לרמוז כי גם באחרית הימים בגלות החיל הזה לא נשתנה הזמן, דהגם דעתה הגוף חלש, מכל מקום טעם למנין זה, כי יסוד נקרא ח"י, ולכן בן ח"י לחופה כו', יעוין שם. הרי לך בפרוש דאין מקום להקל במצוה זאת מלאחר לישא אשה בזמנו, כשהוא בן ח"י שנים. ונראה לעניות דעתי שבא רמז הכתוב ח"י ח"י ב' פעמים, למה שמצינו כי עונש מי שאינו נושא אשה, כי מת הוא בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. וכנגד עונש ב' מיתות אלו, בא הרמז בכתוב ב' פעמים ח"י, חד בתיבת והו"א גימטריא ח"י, גם בסופי תיבות 'אשה בבתוליה יקח' גימטריא ח"י. רמז הרומז שעל ידי שנושא אשה כשהוא בן ח"י שנים, חיה יחיה ב' פעמים. אחד והו"א גימטריא ח"י, שהוא רמז לחיי העולם הזה. והן שני בסופי תיבות גימטריא ח"י, שלא ימות לעולם הבא. לכן בא הרמז לחיי העולם הבא בסופי תיבות, לרמז שהוא לסוף ימי חיי האדם, שאז הולך לעולם הבא, ושמה יחיה ולא ימות לעולם ומחיה חיים יחיהו. [תוכחת חיים, סדר בראשית, פרק א]
הערות שוליים