איסור 'לא טוב היות האדם לבדו'
מעבר למצות פריה ורביה שהיא מצות עשה מדאורייתא, ישנו איסור על האיש לשהות בלא אשה. איסור זה נלמד מהפסוק "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, יח). לחלק מן הפוסקים איסור זה הוא מדאורייתא ולחלק מן הפוסקים איסור זה הוא מדרבנן. טעמו של האיסור הוא מפני הרהורי עבירה והוא חל על האיש מגיל עשרים, מפני שאז כבר אי אפשר לו בלא הרהור עבירה כאשר הוא יושב בלא אשה. איסור זה מופיע במשנה במסכת יבמות.
מתניתין. לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים- בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר 'זכר ונקבה בראם'. [תלמוד בבלי, יבמות, דף סא עמוד ב]
מלשון המשנה מסיק רב נחמן בשם שמואל בגמרא, שאמנם מפריה ורביה מותר לאדם להיבטל אך מאשה אסור לו, והטעם הוא מפני הרהורי עבירה, כמו שיתבאר בהמשך הפרק.
גמרא. הא יש לו בנים מפריה ורביה בטיל, מאשה לא בטיל. מסייעא ליה לרב נחמן אמר שמואל דאמר אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר 'לא טוב היות האדם לבדו'.
מצות 'לערב אל תנח ידך'
מעבר לאיסור "לא טוב היות האדם לבדו", ישנה מצוה מדברי חכמים על האדם להמשיך לפרות ולרבות אפילו אם כבר קיים מצות פריה ורביה. דין זה, נלמד מהפסוק "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים" (קהלת יא, ו). כך שנה רבי יהושע בברייתא המובאת בגמרא במסכת יבמות-
דתניא רבי יהושע אומר- נשא אדם אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר 'בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים'. [תלמוד בבלי, יבמות, דף סב עמוד ב]
ומבאר רב מתנא בהמשך הסוגיא, שהלכה נפסקה כרבי יהושע.
אמר רב מתנא: הלכה כרבי יהושע.
ביאור שיטות הפוסקים
מצות "לערב אל תנח ידך" היא לדברי כל הפוסקים מצוה דרבנן. אך באיסור 'לא טוב היות האדם לבדו' נחלקו הפוסקים האם הוא מדאורייתא 1 או מדרבנן. נביא את שיטות הפוסקים השונות.
רי"ף- איסור תורה
הרי"ף העתיק את דברי רב נחמן בשם שמואל להלכה.
גמרא. אמר רב נחמן אמר שמואל אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים, אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו. [רי"ף, יבמות, דף סא עמוד ב, דף יט עמוד ב בדפי הרי"ף]
מבאר הנימוקי יוסף שמפני הרהור עבירה ישא אדם אפילו אשה שאינה בת בנים- דהיינו שאינה יכולה ללדת- אם כבר קיים מצות פריה ורביה.
גמרא. בלא אשה. משום הרהור, אלא נושא אשה אפילו דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או איילונית. [נימוקי יוסף על הרי"ף]
וכן פסק הרי"ף להלכה את דברי רבי יהושע "ולערב אל תנח ידך"-
תני רבי יהושע- נשא אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בזקנותו, שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך. אמר רב מתנה: הלכה כדברי רבי יהושע. והא מילתא דרבנן היא, אבל דאורייתא כיון שיש לו זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה.
הרי"ף כותב שמצות "לערב אל תנח ידך" היא מדרבנן. ה"כנסת הגדולה" מלמדנו שאיסור "לא טוב היות האדם לבדו" הוא איסור מדאורייתא לדעת הרי"ף-
ואף על פי שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה כו'. נכתב בצדו: ואיסור זה לדעת הרי"ף זכרונו לברכה הוא דבר תורה. ולפיכך אם נשבע עליו אין שבועה חלה עליו. [כנסת הגדולה (על הטור), הלכות איסורי ביאה, סימן א סעיף יח (אות יב)]
סמ"ג- איסור תורה
עוד פוסק שהלך בדרך זו הוא הספר מצוות גדול 2. כך מבואר בספר דינא דחיי על הסמ"ג–
אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי עבירה. כדרב נחמן אמר שמואל דאמר אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו. וזה מדאורייתא, דאלו מדרבנן בלא טעם שיצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה בת בנים אפילו בזקנותו כרבי יהושע כמו שנתבאר למעלה. [דינא דחיי (על הסמ"ג), עשין מ"ט, הלכות פריה ורביה]
הדינא דחיי אומר שהאיש 'חייב לישא אשה בת בנים אפילו בזקנותו'. ברצוני לבאר שדברי הדינא דחיי מכוונים לחיוב מדרבנן על האיש להמשיך לפרות ולרבות לאחר שכבר הוליד בנים, אך במקרה שאינו מסוגל לכך- ישא אפילו אשה שאינה בת בנים כדברי הנימוקי יוסף 3.
נביא את דברי הרא"ש, הטור, השולחן ערוך והארחות חיים.
רבינו אשר
גמרא. אמר רב נחמן בר שמואל: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים, לא יעמוד בלא אשה, שנאמר לא טוב היות האדם לבדו: [רבינו אשר, יבמות, פרק שישי, דף סא עמוד ב, סעיף ז]
ובהמשך דבריו פוסק הרא"ש–
דתניא רבי יהושע אומר: נשא אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך. אמר רב מתנה הלכה כרבי יהושע. והא מלתא דרבנן היא, אבל דאורייתא- כיון שיש לו זכר ונקבה, קיים פריה ורביה. [רבינו אשר, שם, סעיף ט]
כיון שהרא"ש נקט את לשון הרי"ף מילה במילה, יכול הלומד להסיק שגם לדעתו איסור 'לא טוב היות האדם לבדו' הוא מדאורייתא.
נביא את דברי הטור, השולחן ערוך והארחות חיים שהביאו גם הם את איסור 'לא טוב היות האדם לבדו' ופסקוהו להלכה, אך לא ציינו אם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן.
טור
ואף על פי שקיים פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה, דאמר רב נחמן אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לו לאדם לעמוד בלא אשה, שנאמר לא טוב היות האדם לבדו. ואמר רבי יהושע נשא אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בזקנותו, שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך. [טור, אבן העזר, הלכות פריה ורביה, א, הלכה ח]
שולחן ערוך
אף על פי שקיים פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה. וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו, אפילו יש לו כמה בנים. [שולחן ערוך, אבן העזר, הלכות פריה ורביה, א, הלכה ח]
ארחות חיים
ואין האיש רשאי לישב בלא אשה. ולא ישא עקרה. ולא זקנה שאינה ראויה לילד. [ארחות חיים, הלכות כתובות]
שיטת הרמב"ם
לשיטת הרמב"ם גם מצות "לערב אל תנח ידך" וגם איסור "לא טוב היות האדם לבדו" הם מדברי חכמים.
אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח. שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור.
[רמב"ם, נשים, הלכות אישות, פרק טו, הלכה טז]
וכן פוסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה-
ואין האיש רשאי לישב בלא אשה, ולא ישא עקרה וזקנה שאינה ראויה לילד.
[רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, הלכה כו]
שתי הלכות אלו עוסקות באיסור 'לא טוב היות האדם לבדו', ובחיוב מדברי חכמים המוטל על האיש להמשיך לפרות ולרבות גם לאחר שכבר הוליד בנים. לעומת הלכות אלו, בהלכות אישות פסק הרמב"ם שאם האיש כבר הוליד בנים הוא רשאי לשאת אפילו אשה שאינה מסוגלת ללדת. וכך כותב הרמב"ם–
לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה. [רמב"ם, נשים, הלכות אישות, פרק טו, הלכה ז]
ברצוני לבאר את דברי הרמב"ם, ולהאיר את הדברים שנלמדו עד כה בפרק זה. לעומת האיסור 'לא טוב היות האדם לבדו' שכולל בתוכו לשיטת כל הפוסקים איסור מדאורייתא של הרהור עבירה, מצות חכמים של 'לערב אל תנח ידך' נאמרה באופן המותיר מקום לשיקול דעת באיזה עיתוי יש לקיימה. למדנו זאת מדברי הרמב"ם שפסק שמצות 'לערב אל תנח ידך' חלה על האדם רק בזמן בו הוא יכול לקיימה- 'כל זמן שיש בו כח'. כמו כן פסק הרמב"ם שאם כבר קיים פריה ורביה הוא רשאי לשאת גם 'עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד'. לא לחינם נתנו חכמינו זכרונם לברכה מקום לשיקול דעת האם להמשיך ללדת בנים ובנות לאחר שכבר קיים האיש מצוות פריה ורביה. אם לא כן, עלולים האיש או האשה להגיע לידי סכנה לבריאותם הנפשית והגופנית. כוונת חכמינו זכרונם לברכה במצוה גדולה וחשובה זו היא להביא חיים נוספים לעולם, אך לא לסכן את התא המשפחתי. קיומה תלוי ביכולתם הנפשית והבריאותית של כל זוג, באופן אישי ופרטני, בהתאם לזמן ולנסיבות 4.
בסיום הפרק נביא את דבריו של הכל-בו שכתב שכאשר האיש יושב עם אשה הריהו זוכה לקדושה וטהרה-
"ולא ישב בלא אשה שדבר זה גורם לקדושה יתירה וטהרה גדולה". [כל בו, סימן ע"ה]
מקורות נוספים לעיון
- פיסקי ריא"ז (רבנו ישעיה אחרון ז"ל), יבמות, פרק ו (הבא על יבמתו), אות ו.
- מהר"ם שי"ק, בראשית, מצוה א', פריה ורביה.
- מגיד משנה על הרמב"ם, נשים, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה ז.
- משנה למלך על הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה כו.
- שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא- אבן העזר סימן ו.
הערות שוליים