מחלות הנפש
כבר הבאנו את דברי החפץ חיים 1 שאמר שאיחור הנישואין עלול להביא את האדם לידי מחלות. בפרק זה יבואר מדוע נראה שכוונת החפץ חיים היא למחלות הנפש בדווקא, ולא למחלות הגוף. בפתיחת הפרק נביא שוב את דברי החפץ חיים.
בקונטרס "דבר בעתו" שכתב עבור הבנים, אמר החפץ חיים-
ופעמים רבות בא על ידי עכוב הנשואין למחלות גדולות, והוא עובר על "ונשמרתם מאד לנפשתיכם". [מתוך קונטרס "דבר בעתו" לחפץ חיים]
וכן על הבנות כתב החפץ חיים בקונטרס "גדר עולם"-
ובעוונותינו הרבים כבר נבחן זה בכור הנסיון במדינות אחרות, שהתנהגו גם כן באיחור הנשואין, ובאו בנותיהן לידי תקלות רבות וגם לידי מחלות ה' ישמרנו. ואשרי השם בטחונו בה', ומתנהג כדרך שנהגו אבותינו מעולם, ובודאי לא ימנע טוב להולכים בתמים. [מתוך קונטרס "גדר עולם" לחפץ חיים- פרק י]
כל אדם שאין לו אשה- שרוי בלא שמחה
במסכת יבמות מלמדנו רבי תנחום בשם רבי חנילאי, שכל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה.
אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה- שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. בלא שמחה- דכתיב: [דברים יד]: ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה- דכתיב [יחזקאל מד]: להניח ברכה אל ביתך, בלא טובה- דכתיב: [בראשית ב] לא טוב היות האדם לבדו. [תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סב עמוד ב]
את הסיבה לכך שמי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, מבאר רבי חיים פלאג'י בספרו תוכחת חיים-
כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, שנאמר "ושמחת אתה וביתך", דמלבד מדרך הטבע היותו יחידי ובלתי אשה הוא בלא צותא וחברותא, עוד בה, כי כמה וכמה מיני שמחות זוכה על ידי האשה. ועל דרך הסוד, כי שמחה היא השכינה, שזוכה על ידי איש ואשה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוטה, איש ואשה שזכו, שכינה ביניהם. [מתוך תוכחת חיים, סדר בראשית, פרק א]
יש להוסיף, שכשם שהאיש לא יכול להיות בשמחה כאשר הוא בודד, כך גם האשה לא יכולה להיות שמחה כאשר היא שרויה בלא איש, שכן שמחתה של האשה תלויה בבעלה. דבר זה ניתן ללמוד מתוך דברי הארחות חיים, שפסק שעל האיש מוטלת מצות עשה לשמח את אשתו-
חייב אדם לשמח את אשתו שנאמר 'ושמח את אשתו אשר לקח'. ויש בעשה זה לאו, שנאמר 'ועונתה לא יגרע'. [ארחות חיים, הלכות כתובות, סימן לו]
מתוך כך שהתורה ציוותה על האיש לשמח את אשתו, נוכל ללמוד שגם שמחתה של האשה תלויה באיש.
כאשר האדם בלא שמחה הוא נופל לעצבות המביאה לידי מחלות
כאשר האיש והאשה בלא שמחה מכיוון שהם בודדים, הם עלולים ליפול לעצבות. האיש השרוי בעצבות בא גם לידי פגם ברית הקודש, שהוא התגברות יצרא דעריות באיסורי התורה. אך כאשר נושא האיש אשה וזוכה לשמחה, הוא זוכה גם לשמור את ברית הקודש. כך מבאר רבי נתן מברסלב, בשם רבי נחמן מברסלב–
עוד מצאתי, שזהו בחינת ושמר ה' לך את הברית, כי כשתזכה לשמחה אזי השם יתברך בעצמו ישמר לך את הברית, דהיינו שיהיה בעזרך לשמר את הברית קדש, כי עקר פגם הברית הוא על ידי עצבות כידוע, כי פגם הברית בא על ידי הקלפה הידועה שנקראת לילית, על שם שמיללת תמיד שזהו בחינת עצבות, ועל כן עקר שמירת הברית זוכין על ידי שמחה, כי על ידי שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזר לו לשמר את הברית קדש כנזכר לעיל. [ליקוטי מוהר"ן, קמא, תורה קסט]
ומבאר עוד רבי נתן מברסלב, שעל ידי העצבות בא האדם לידי מחלות-
ותרגיל עצמך ותחזק עצמך בכל עז לשמח נפשך בכל מה דאפשר. כי כל החלאים באין על ידי עצבות. ושמחה היא רפואה גדולה לכל מיני חולאת כמבאר בלקוטי תנינא סימן כ"ד, עיין שם ובשאר מקומות מעצם מעלת השמחה. [עלים לתרופה לרבי נתן מברסלב- מכתב י"ח]
על המחלות הנגרמות על ידי העצבות, מלמדנו רבי קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין, בספרו מאור ושמש- מספרי היסוד בתורת החסידות.
אך הענין הוא, דהנה יסוד גדול בעבודת ה' להרחיק עצמו מעצבות ומרה שחורה רחמנא ליצלן בכל האפשרות, שמצינו בזוהר הקדוש שעצבות הוא שמץ עבודה זרה, עיין שם. והמופת לזה, דמי שהוא עצבון משוטט במוחו מחשבות עבודה זרה. על כן צריך להתרחק מהעצבות מאד ומאד, כי הוא מביא את האדם לכל מיני עבירות. והעצבון תחילתו הוא שמתגבר בקרבו תאוות אכילה, כאשר עינינו רואות האיש אשר הוא שרוי במרה שחורה רחמנא ליצלן- אוכל בתאוה ורעבתנות ובמהירות. ומתאות אכילה נמשך אחר תאוות אחרים, כגון משגל ודומיהן. [מאור ושמש, במדבר, פרשת בהעלותך]
מעבר לתאוות המתגברות באדם בגלל העצבות, הוא בא גם לידי חלישות הכח ובלבול הדעת. וכך כתב רבי נתן מברסלב–
וידעתי גם ידעתי שכל מה שעובר עליך עבר על כמה אנשים כשרים יותר ממך, והרבה מהם היו מפורסמים ומנהיגי הדור, ורבו ככלו הגורם לזה הוא עצבות ומרה שחורה שמכשיל את האדם בכמה אפנים, כי מחליש הכח ומגביר התאוות. וגורם עצבות ורפיון ובלבול גדול וכו', אשר אי אפשר לבאר בכתב, אך דעת לנבון נקל. [עלים לתרופה לרבי נתן מברסלב- מכתב קפ"ז (רי"ב)]
העצבות המגיעה בהעדר השמחה, גורמת לחוסר איזון נפשי, מגבירה את התאוות, מחלישה את השכל, ומתוך כך בא האדם לידי מחלות הנפש. מכיוון שבריאות גופו של האדם תלויה בבריאות נפשו, הרי שהוא עלול לבוא על ידי העצבות גם לידי מחלות הגוף. נמצא שהאיש והאשה המאחרים את הנישואין מסכנים את עצמם במחלות הגוף והנפש, וכבר לימדונו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא– חמירא סכנתא מאיסורא 2.
מתוך שמחה זוכים האיש והאשה להשראת השכינה
לעומת הסכנה הנפשית שבבדידות, האיש והאשה הנישאים משהגיעו לפרקם זוכים להיות שמורים מחטא ולשמחה של מצוה. מתוך שמחה של מצוה יכול האדם לזכות להשראת השכינה. דבר זה מלמדת הגמרא במסכת פסחים, האומרת על דוד מלך ישראל שמתוך שמחה של מצוה היה זוכה להשראת השכינה-
מזמור לדוד- מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. שנאמר [מלכים, ב, ג] ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. [תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיז עמוד א]
הנישואין הרי הם שמחה של מצוה, ומתוכם יכול האדם להידבק בקונו ולזכות לרוח הקודש.
מקורות נוספים לעיון
- תלמוד בבלי, מסכת כתובות, פרק חמישי, דף סד עמוד ב.
- תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק חמישי, הלכה ח.
- תלמוד בבלי מסכת כתובות, פרק שישי, דף סז עמודים א-ב.
- שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה סימן קמ, דיבור המתחיל "ועל השאלה השנית".
- ערך לחם למהריק"ש, על שולחן ערוך, אבן העזר, הלכות פריה ורביה, סימן א, סעיף א.
- ברכי יוסף, הלכות פריה ורביה, סימן א, סעיף ה.
הערות שוליים