חינוך לחיי משפחה בגיל הנעורים
כל מצוה דורשת הכנה ולימוד, וככל שהמצוה גדולה וחשובה יותר כך ההכנה ארוכה יותר והלימוד מעמיק יותר. כאשר אדם לומד את פרטי המצוה, הלכותיה וכוונותיה, הוא יכול לקיימה בלב שלם, בשמחה ובשלמות. כשם שהאב מצווה לחנך את בנו ובתו במצוות משעה שיש בהם דעת, כדי שיוכלו לקבל על עצמם את עול המצוות מתוך יישוב הדעת כשיהיו בר ובת מצוה, כך הוא מצווה לחנכם לחיי משפחה בגיל הנעורים, כדי שיוכלו להינשא מתוך יישוב הדעת ויהיו בשלים לקיים את המצווה. כך ניתן ללמוד מדברי היד רמ"ה, במסכת סנהדרין-
והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה מזרזן במצות וביראת המקום. והמשיאן סמוך לפרקן כדי שלא יבואו לידי חטא עבירה כשמגיעין לפרקן. עליו הכתוב אומר 'וידעת כי שלום אהלך'. [יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב]
הכנה למצוה כה גדולה ומורכבת, דורשת פרק זמן ארוך של הפנמה, תיקון המידות ויישוב הדעת. על כן נראה שהטוב ביותר להתחיל בהכנה לחיי משפחה בסוף השנה השש עשרה, כשנתיים לפני שהבחורים מתחייבים מדברי חכמים להתחיל להשתדל במצווה. עם זאת, במציאות בדורנו בה רוב הבחורים לפני גיל שמונה עשרה נמצאים במסגרות בהן טרם ניתן לדבר איתם על חיי משפחה מתוך בגרות, נראה שהזמן להתחיל בהכנה החינוכית הוא לאחר גיל שמונה עשרה. הכנה חינוכית זו יכולה להיחשב כהתחלת ההשתדלות במצווה, ובאופן זה זמן הנישואין בפועל יהיה בסמוך לגיל עשרים. דברים אלה ניתן לסמוך על דברי רבא, ועל דברי התנא רבי נחמיה במסכת קידושין-
אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי- אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי, ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה. כתנאי- 'חנוך לנער על פי דרכו', רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה. [תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל עמוד א]
רש"י ביאר את הגמרא בשני פירושים. האחד מדבר על מצות הנישואין, והשני על מצות החינוך-
אדידך על צוארי דבריך. בעוד ידך תקיפה על בנך קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחתך השיאו אשה. משיתסר. שנין הגיע זמן לכנוס ויותר מעשרין ותרתין אל תאחרהו. לשון אחר- אדידך על צוארי דבריך, בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות. ואיזה זמנו? משיתסר ועד עשרים ותרתין. בציר משיתסר, אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות, ויותר מעשרים ותרתין יש לחוש שלא יבעט, וזה עיקר.
על פי דרכו. דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו. ואיזוהי נערותו, רבי יהודה ורבי נחמיה כו'. [רש"י, קידושין, דף ל עמוד א]
נראה אם כן לאחוז כפירוש השני שהוא עיקר, ולומר שכוונתם של רבא וכן של רבי נחמיה ללמדנו שמצות האב לחנך את בנו במצות הנישואין יכולה להתקיים מסוף שנתו השמונה עשרה. לשונו של רבא– "ידך על צווארי בנך", שהיא לשון תוכחת מוסר, באה ללמדנו שאף על פי שהבן לא רוצה מעצמו ללמוד כדרכם של הנערים, יש ליישב את דעתו בדרכי נועם ולהכינו למצות הנישואין כדי שיוכל לקיימה כראוי. מכל מקום, מלמדנו רבא שאם איחר הבן ולא נשא אשה עד גיל עשרים, לא יעזבנו אביו לנפשו להלך בשרירות ליבו, אלא ישתדל להשיאו אשה עד שיגיע לבן עשרים ושתיים ולכל היותר לבן עשרים וארבע. וכך מלמדנו הדינא דחיי–
והנכון דהא דאמר ליה רבא לרב נתן בר אמי אדידך על צוארי דברך, אפילו אם נפרש אותו כלשון ראשון שפירש רש"י דלהשיאו אשה קאמר, לא פליג אהא דתנא דבי רבי ישמעאל, דמודה רבא לרבי ישמעאל דכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה אומר הקדוש ברוך הוא תיפח עצמותיו של אותו האיש. אלא דעצה טובה קמשמע ליה לרב נתן בר אמי, שאפילו שעבר עשרים שנה ולא נשא אשה שהקדוש ברוך הוא אומר תיפח עצמותיו של אותו האיש, אפילו הכי עד עשרים ותרתי או עד עשרים וארבע טוב שהאב ישיאו אשה, שאם אינו משיאו בזמן הזה, שוב לא ישמע אליו ואפשר שישאר בלא אשה כל ימיו. [דינא דחיי, עשין, מט, הלכות פריה ורביה]
חינוך לחיי משפחה הלכה למעשה
הרמב"ם מלמדנו בהלכות תלמוד תורה 1, שכאשר האב לא יכול ללמד את בנו תורה בעצמו הוא חייב לשכור לבנו מלמד. על זו הדרך, מצווה האב לשלוח את בנו לישיבה בה ילמד תורה ודרך ארץ מרבותיו, וכן לדאוג לכך שילמד אומנות שיוכל להתפרנס ממנה. נראה לבאר בעניינינו שגם מצות החינוך לחיי משפחה מוטלת על הרבנים והמחנכים, מתוך כך שהם שלוחיו של האב לחנך את בניו ובנותיו. לא כל אב ואם יכולים להראות חיי משפחה תקינים לבניהם ובנותיהם, וכל שכן שאינם יכולים לחנכם לכך. ישנם מקרים בהם היחסים בין הבחורים והבחורות להוריהם גם לא מספיק פתוחים וקרובים כדי לדבר על נושא זה. נמצא שבפועל עיקר האחריות נופלת על כתפי המחנכים והמחנכות מתוך שהם שלוחי ההורים.
אין דרך אחת נכונה בחינוך וכל הורה ומחנך ילמד כאשר נכון בעיניו. אף על פי כן יש ערך ברעיונות ובתפיסות אשר יובאו כאן בסיעתא דשמיא, באופן שיוכלו לסייע בבניית סדר חינוכי והסברת חיי המשפחה.
משפחה עומדת על שלושה דברים- על חינוך ילדים, על שלום בן בני הזוג, ועל כלכלת משפחה יציבה. נראה שזהו גם הסדר בחינוך לחיי משפחה.
השלב הראשון בחינוך לחיי משפחה- חינוך ילדים
אף על פי שלכאורה נראה שזהו השלב האחרון, לימוד נושא חינוך הילדים בגיל הנעורים קודם לנושא הזוגי, מכיון שלפני שאדם יכול ללמוד על זוגיות, עליו לחיות בשלום עם עצמו. בנפשו של האדם נטבעת הדרך שבה גידלו אותו הוריו לטוב ולרע. אותם נערים ונערות שגדלים בבתים קשים, או בבתים שבהם האוירה הרגשית לא בריאה, מפתחים בגיל הנעורים בעיות נפשיות ורגשיות שעלולות להשפיע עליהם לכל חייהם, בכל מסגרת שבה יהיו, מבחינת חיי החברה ומבחינת היכולת לקחת אחריות ולעמוד בה. על ידי לימוד נושא חינוך הילדים בדרך התורה, יוכלו הנערים והנערות לתקן את נפשם כבר בגיל הנעורים, בעוד נפשם מסוגלת לקבל שינויים בקלות. ניתן לדון עם התלמידים בצרכים הרגשיים הבסיסיים של ילדים, בצורך באהבה ללא תנאי, בצורך בכיבוד רגשותיהם, בצורך בתשומת לב וביד מכוונת ובהרס שבביקורת. ניתן לדון עם התלמידים גם במצוות שחייב האב כלפי ילדיו, ובאחריות הגדולה של האב והאם על ילדיהם. ניתן גם לדון ביחסי הורים וילדים בתורה, בנביאים ובכתובים, בדרך בה חינכו אבותינו את בניהם ואף בטעויות שעשו בחינוך הילדים עליהן הצביעו הפרשנים. מתוך הדיון והלימוד, יזהו התלמידים את הבעיות הרגשיות שייתכן ומצויות בביתם. גם אם לא ניתן יהיה לתקן את הדבר בשלימות, לכל הפחות יבינו כיצד חינוך ילדים נכון צריך להיראות, ובבוא היום יוכלו לעבוד על עצמם ביתר קלות במשפחה שיקימו עם בני זוגם. בדורינו, כבר נכתבו ספרים נפלאים על חינוך ילדים בדרך התורה, וניתן לשאוב גם מתוכם מקורות ורעיונות לדיון ולימוד.
השלב השני בחינוך לחיי משפחה – חינוך לזוגיות
לאחר שהאדם הבין הבנה בסיסית את נפשו ורגשותיו, ניתן להתחיל לדון עימו על זוגיות מתוקנת בדרך התורה. יש להדגיש כאן, שאין צורך לדבר על חיי אישות. בלאו הכי מרבית הנערים חשופים מילדותם למראות אסורים, לדיבורים מושחתים לאוירת הרחוב של תרבות המערב, המבססת את הזוגיות על יצרא דעריות. ניתן ללמד את הנערים והנערות כיצד נראה בית יהודי, מהו תפקידו של האיש בבית יהודי ומהו תפקידה של האשה. ישנו גם ערך בלימוד ההבדלים הנפשיים והרגשיים בין גבר ואשה. מהם צרכיו הרגשיים של הגבר ודרך התנהגותו הטבעית במערכת הזוגית, ומהם צרכיה הרגשיים של האשה ודרך התנהגותה הטבעית במערכת הזוגית. ניתן לדבר גם על דרכי החשיבה השונות של גבר ואשה, ועל הדרך השונה בה הם מבטאים את עצמם. ניתן לדבר על ההקשבה לבני הזוג, על הסכנה שבביקורת, על חשיבות המחמאה וכיבוד רגשותיו וצרכיו של הזולת. כמו כן, ניתן לדבר על שותפות, ועל כנות ופתיחות בקשר הזוגי. יש לדון עם הנערים והנערות גם כיצד למצוא בני זוג מתאימים, ועל החשיבות של העין הטובה בבחירת בני הזוג, שכן לכל אדם יש מגרעות איתן נתמודד כל חיינו. גם בנושא זה, נכתבו בדורינו ספרים נפלאים בדרך התורה, מהם ניתן לשאוב מקורות ונושאים ללימוד.
נראה שעם הנערים יש להדגיש גם את חשיבות מצות הנישואין. יש לדבר על כך שהנישואין הם גדר של קדושה לאיש, ומצילים אותו משחיתות מוסרית, מפגם המחשבה, הראיה והמעשה. יש לדבר גם על החשיבות הגדולה שבכיבוד האשה וצרכיה, ועל החובה להקדים את הנישואין לפני גיל עשרים- לפני שבחור יוצא לפרנסתו או למלחמת המצוה בחזית ובעורף.
השלב השלישי בחינוך לחיי משפחה – כלכלת המשפחה
האמורא אביי מלמדנו בגמרא במסכת נדרים יסוד בהצלחתו החומרית של האדם בעולם הזה.
אמר אביי, נקטינן: אין עני אלא בדעה. [תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מא עמוד א]
וכן היו חכמי ארץ ישראל מלמדים את תלמידיהם-
במערבא אמרי: דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה? דא קני מה חסר? דא לא קני מה קני? 2
וכן ביאר החפץ חיים את דברי דוד המלך בספר תהילים- "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'" (תהילים מא ב)-
ויש עוד דל אחד והוא העני בדעת, והוא דל יותר מן הכל. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: אין עני אלא בדעה וכו'. וגם בזה יש כמה סוגים: אחד- שהוא כסיל בעניני הדעות, ועל ידי כסילתו תעה מן הדרך ונעשה רשע, בכגון זה צריך להשכיל איך להשיבו בתשובה ולהעמידו על דרך האמת, וזכותו גדול מאד עבור זה, כמבואר בזהר חדש פרשת לך לך: אמר רבי אלעזר- כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה וכו', עיין שם. ויש שהוא בן לא חכם בעניני דרך ארץ, ועל ידי זה הוא מקלקל עסקו, וגם לפעמים נתבזה בעיני הכל בשביל זה, וגם בזה מצוה להשכילו וללמדו דעת כדי שלא יקלקל עניניו וגם כדי שלא יתבזה. ויתבונן בעצמו: אלו היה לו בן בעיר אחרת באופן זה, כמה היה רוצה שימצא שם אדם ישר וטוב שילמד לבנו דעת ותבונה איך להתנהג, ככה יעשה הוא לחבירו. וכל זה הוא בכלל מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ו מהלכות דעות הלכה ג) בבאור מצוה זו, דהיינו שיחוס על ממונו כמו שהוא חס על ממון עצמו, ורוצה בכבודו כמו שהוא רוצה בכבוד עצמו, עיין שם. [אהבת חסד, חלק שלישי, פרק שביעי- משכיל אל דל]
הצלחתו החומרית של האדם בעולם הזה לא תלויה בכמות הכסף שברשותו, אלא בדרך בה הוא מכלכל את מעשיו ומנהל את נכסיו החומריים. יש לומר גם בעניינינו, שיש ללמד את הנערים והנערות כיצד לנהל את הבית שיקימו בצורה מושכלת ומבוקרת. ישנם אנשים המרויחים סכומים גדולים מדי חודש, אשר שקועים בחובות מפני שאינם יודעים כיצד לנהל נכון את התקציב בביתם. מאידך, ישנם אנשים המרויחים סכומים צנועים, אשר מכלכלים את ביתם בהצלחה ואף משיאים את בניהם ובנותיהם בכבוד.
מעבר לרצון בהצלחה חומרית בעולם הזה, ניהול נכון של נכסיו החומריים של האדם דורש גם עבודת המידות, שכן הקנאה, התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. הרבה מן הטעויות הכלכליות של האדם נגרמות כתוצאה מחוסר היכולת לשלוט בדחפיו הרגעיים ובתאוותיו. יש לחנך לעבודת המידות וריסון התאוות בנושא הממון. יש ללמד על הרעה החולה שברדיפת תענוגות החיים, לעומת המעלה הגדולה של האיש החי בצינעא ונהנה מיגיע כפיו.
מעבר לכך, יש לתת כלים להצלחה חומרית ולניהול נכון של הבית והמשפחה. כלים אלו צריכים להיות מותאמים למושגים בדורנו ולמציאות בה אנו חיים: ניהול תקציב נכון, ניהול הכנסות והוצאות, חשיבות החיסכון לטווח ארוך לעומת בזבוז הכסף בטווח המיידי, צרכנות נכונה והתנהלות נכונה בנושא האשראי. חשוב לדון גם על הריבית, על האופן בו היא מותרת על פי ההלכה, על יתרונותיה למלוה, ועל הסכנות הטמונות בה עבור הלווה.
התלמוד מלא בעצותיהם והנהגותיהם של חכמינו זכרונם לברכה בנושא הממון ודרך ארץ. בזכות הלימוד ואמונת החכמים, יזכו הנערים לברכה והצלחה בכל ענייניהם. על כן, את נושא כלכלת המשפחה ניתן ללמד מתוך דברי חכמים, ולקשר את דברי רבותינו למציאות בדורנו ולכל הנושאים אשר הוזכרו קודם. מעבר לכך, יש צורך ללמד גם את הלכות מצות הצדקה ומצות מעשר הכספים, אשר האדם המקיימן כהלכה זוכה לברכה בכל מעשיו.
החינוך לכלכלת המשפחה הוא השלב האחרון בחינוך לחיי משפחה. לאחריו, יוכלו רוב הבחורים המתקרבים לגיל עשרים להתחיל לחפש אשה מתוך יישוב הדעת.
והנה טוב מאד- זה יצר הרע
ידוע הדבר, כי חלק מהנערים לא תהיה תורתם אומנותם לאורך שנים רבות, שכן עיקר מחשבתם היא בדרך ארץ. ישנם טבעים שונים בבני האדם, שבאמצעותם הם משלימים האחד את חסרונותיו של השני. דבר זה עשה הקדוש ברוך הוא בחכמתו האינסופית, כדי שיהיה העולם מתוקן ביישוב בני האדם, ותהא התורה מתקיימת. וכך כתב בילקוט שמעוני על דברי שלמה המלך "אדם אחד מאלף מצאתי" (קהלת ז כח)-
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמני, תתקע"ד דורות, מה טעם 'דבר צוה לאלף דור' זו תורה, בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא ויוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה יוצאים מהם עשרה ואחד לתלמוד, הוי 'אדם אחד מאלף מצאתי'. [ילקוט שמעוני, קהלת, רמז תתקעז]
אותם נערים שעיקר מחשבתם בדרך ארץ, זקוקים לחינוך והכוונה על פי דרכם. אם לא, הם עלולים לעזוב את עולמה של תורה ולחפש את סיפוק צרכיהם הנפשיים מחוץ לד' אמותיה של הלכה. על ידי לימוד נושא כלכלת המשפחה, חלק מצרכיהם הנפשיים באים על סיפוקם. מלבד זאת, הדבר מביא תועלת גם לאותם נערים שתורתם עתידה להיות אומנותם למשך כל ימי חייהם, כדי שיוכלו לנהל את המשפחה שיקימו בעתיד באופן מושכל ומסודר. דברים אלה כבר אמר שלמה המלך בחכמתו-
חֲנֹך לנער על פי דרכו גם יזקין לא יסור ממנה. [משלי, פרק כב, פסוק ו]
במדרש רבה מלמדנו רב שמואל בר נחמן עוד יסוד הנוגע לענינינו- צרכיהם הנפשיים של הנערים בעניני דרך ארץ, הם בבחינת 'טוב מאד'. דבר זה נדרש מן הפסוק במעשה בראשית-
"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" [בראשית, פרק א, פסוק לא]
ומלמדנו המדרש-
רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: הנה טוב מאד- זה יצר טוב, והנה טוב מאד- זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד? אתמהא! אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן אמר שלמה (קהלת ד ד) "כי היא קנאת איש מרעהו". [מדרש רבה, בראשית, פרשה ט, אות ז]
נמצא שצרכיהם הנפשיים של הנערים בעניני דרך ארץ וזוגיות, הינם בבחינת 'טוב מאד'.
אם נכון הדבר אשר אמרנו, שחוסר בחינוך בנושא דרך ארץ עלול להוציא את הנער מעולמה של תורה, קל וחומר כאשר מדובר בנושא חיי המשפחה והזוגיות. כאשר הנער אשר יצרו מקשקש בקרבו מחפש את סיפוק צרכיו הנפשיים והרגשיים בתוך עולמה של תורה, ואינו מוצא תשובות ודרך סלולה ללכת בה, הוא מחפש תשובות בתרבות הגוים הסובבת אותו. שם, הוא הולך מדחי אל דחי, מתרחק מן התורה ולומדיה ופעמים אף יוצא לתרבות רעה. מדוע נרחיק את בנינו מדרך התורה חס ושלום, תחת שניתן להם את האפשרות לספק את צרכיהם הנפשיים בתוך עולמה של תורה? אדרבא, על ידי לימוד סוגיות חיי משפחה מתוך התורה, יאהבו הנערים את מוריהם ומחנכיהם, ימצאו את מקומם וסיפוקם בתוך עולם התורה, ויזכו להקים בתים יציבים מתוך קדושה.
הערות שוליים