כבר ביארנו שאין בית דין של מעלה מענישים את האדם כלל על עבירות שבידו עד גיל עשרים, ובדרך זו הלכו רוב הפוסקים. אך היו מן הפוסקים- ובראשם החכם צבי, שתמהו על הלכה זו ולא הבינו אותה כפשוטה. בפרק זה נביא את דברי החכם צבי, ומקצת הפוסקים שהלכו אחריו. נחתום בדברי החיד"א, שלא קיבל את דבריו של החכם צבי והבין בפשיטות שאין בית דין של מעלה מענישים את האדם כלל. נפתח בדברי החכם צבי–
ובעיקר ענין זה שלא יתחייב כרת בן י"ג ויום אחד עד בן כ', אף על פי שכן תפסו במושלם הרבנים הגדולים מהרא"ם ובעל יפה תואר פרשת חיי שרה, אין דעתי נוח בו. דהאיך יתכן עונש שענשה תורה על העובר על המצוה ואותו העובר מצווה בה וחייב עליה מלקות וארבע מיתת בית דין, שנאמר שהכרת הכתוב בה לא קאי עליו? וגם הקושיא שהקשה מהרא"ם לעצמו מערל זכר אשר לא ימול ונכרתה, וביקש לרפאתו על נקלה לומר דקאי על מלקות- לא יתכן, דבקרא כרת כתיב. ועוד, מלקות במילה שהיא מצות עשה ליכא, וזהו תימא על הרב זכרונו לברכה. ולומר שמלקין אותו עד שתצא נפשו אין זה ענין לכרת דבכל חייבי עשה הדין כך. ואף אם נסבול דוחקו, מה יאמר הרב בדברי הרמב"ם זכרונו לברכה ריש הלכות מילה– וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל הרי הוא מבטל מצות עשה אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד, וכן הראב"ד שהשיג עליו וכתב דכל יום עומד באיסור כרת, תרווייהו סבירא להו דמשהגדיל הרי הוא בן כרת. והסמך שסמכו עליו מפרק רבי עקיבא 'דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו' דברי אגדה הם, ואין משיבין מן האגדה. [מתוך שו"ת חכם צבי, שאלה מט]
החכם צבי ממשיך ומקשה קושיות, אך לא נוכל להביאן במסגרת ספר זה. מכל מקום, מגיע החכם צבי למסקנה שונה בשאלה האם בית דין של מעלה עונשים לפני גיל עשרים-
ואפשר היה לפרש ההיא דרבי עקיבא, שאין הכונה לומר דלא מענשת עלייהו כלל, אלא לומר דלפעמים אשכחן דלא מענשת עלייהו בבית דין של מעלה, כדאשכחן בדור המדבר. וכיון שכן, אף יצחק בתפילתו ביקש שלא יעניש עליהם לעתיד לבא כיון שכבר מצינו שלא ענש עליהם במדבר, ועל דרך זה יפורשו כל אותן המקומות דמשמע הכי. ואף אי תימצי לומר דאין בית דין של מעלה מענישין אפילו עונש כרת לפחות מבן כ' ותלמדנו מדור המדבר, היינו לענין עונש עולם הזה, אבל בעולם הבא יש עליו עונש כרת, וכמו זקן בן שמנים שנה שאכל את החלב שלא יתכן בו לא כרת דשני ולא דיומי, על כרחיך אי אפשר לקיים בו כרת אלא לעולם הבא בעונש גיהנם או כיוצא, או דאף שיתחייב כרת פחות מבן י"ג 1 הקדוש ברוך הוא ממתין לו עד אחר עשרים אם ישוב, ולא יכריתנו אם יחטא עד אחר עשרים, ואם לא ישוב אז יכריתנו על העוון אשר חטא בו בהיותו פחות מבן כ', וזה נראה לעניות דעתי ברור דעל כל פנים שייך עונש כרת בפחות מבן כ' נמי.
שיטת החכם צבי היא שאף על פי שבעולם הזה אין בית דין של מעלה עונשים את האדם עד גיל עשרים, מכל מקום העונש שמור לו לעולם הבא אם לא ישוב בתשובה על מעשיו. בדרכו של החכם צבי הלך גם הנודע ביהודה. בשו"ת נודע ביהודה נשאל הרב יחזקאל סג"ל האם שייכת חרדת הדין בשמים גם בקטן שנפטר לפני גיל עשרים, ובתשובתו הוא מסכים עם שיטת החכם צבי.
ולדעתי גם כן לא מסתבר שלא יהיה שום עונש שמים על האדם קודם עשרים שנה, ונמצא עולם הפקר וירצח את רעהו כשלא יהיו שם עדים, וינאף ויעשה כל תועבות השם. ולדעתי הכונה שבעולם הזה אין הקדוש ברוך הוא עונשו בחייו קודם עשרים שנה, אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו, משהגיע לכלל דעת אפילו לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהיא עבירה, צריך לסבול כפי מעשיו. ומה שדרשו במסכת שבת דף פט [עמוד ב], שיצחק קאמר דל עשרים דלא מענשת עלייהו, גם כן לא קשיא, כי לא עם המתים יתווכח אז הקדוש ברוך הוא רק עם החיים יתווכח, וכן מוכח מתשובתו של אברהם: ימחו על קדושת שמך, ופירש רש"י שיתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברים על דבריך, עד כאן לשון רש"י. ואטו כשנעשה דין במתים לאחר מיתה מתקדש שמו בעולם? הלא אין דבר זה גלוי בעולם הזה. וכיון שעם החיים יתווכח, שפיר אמר יצחק דל עשרים כו'. ועוד, גם אם יהבינן להו שגם אחר מיתה אין עונש, אבל קבלת שכר על המצות ודאי יש, ועבירות שבידו מונעין הטוב ממנו ומנכין משכרו, וממילא יש חרדת הדין. [מתוך שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן קס"ד]
גם החת"ם סופר נשאל על סוגיית חרדת הדין בקטן שנפטר לפני גיל עשרים, והלך בתשובתו בדרכו של החכם צבי. אך החת"ם סופר אומר, בניגוד לדעת החכם צבי, שעונשי שמים לפני גיל עשרים הם בעולם הזה. אבל לעולם הבא אין לקטן עונש של ממש ולא שייכת בו חרדת הדין.
ואפילו לדברי חכם צבי סימן מ"ט, דביום שנעשה י"ג ויום אחד הוה בר כרתי ובית דין של מעלה מענישין, היינו בעונשי עולם הזה שימות בנוער וכדומה, ומשום הכי חייב חטאת. אבל אחר שנסתלק מהעולם הזה עונש שלמעלה ממש ליתא, כן נראה ממה שכתב תורת חיים [בבא מציעא, פה עמוד ב] טעם על שיתין פולסא דנורא, דלמטה שנעשה בר עונשין לי"ג שנה אם כן מכין אותו ג' פעמים י"ג שהוא ל"ט מלקות, ולמעלה נעשה בר עונשין לעשרים שנה מכין אותו שיתין פולסא שהוא ג' פעמים עשרים. והחכם צבי בעצמו חילק להיפוך, אבל הנראה לעניות דעתי כתבתי, והוא הנכון לעניות דעתי. [מתוך שו"ת חת"ם סופר, חלק חושן משפט, תשובה קכ"ד].
נמצא שלשיטת מקצת מן הפוסקים ובראשם החכם צבי, יש דין שמים על עבירות שלפני גיל עשרים, אך אין זה דין שמים במלואו אלא דין קל יותר. החיד"א בספרו עין זוכר, מתייחס לשיטת החכם צבי וכותב שלמרות הקושיות הרבות של החכם צבי על הלכה זו, הרי היא פשוטה וברורה, ואין בית דין של מעלה מענישים כלל עד גיל עשרים-
בר עונשין בשמים אינו עד שיהיה בן עשרים, כך כתב הרא"ם פרשת חיי שרה. והרב מורנו רב צבי בתשובותיו סימן מ"ט דחה דבריו וכתב דמה שכתוב בהגדה דיצחק אבינו עליו השלום אמר דלבן עשרים דלא ענשת עלייהו, היינו דבדרך תחינה קאמר שידונם כדור המדבר, עיין שם באורך. ואשמיטיתיה, דבירושלמי פרק ב' דבכורים קאמר בפשיטות שעד עשרין שנין אין בית דין של מעלה עונשין וכורתין, והביאו הירושלמי הלז התוספות שילהי מועד קטן, ועיין בתוספות חגיגה פרק ב' גבי מחיוה למט"ט שיתין פולסי, עיין שם. מלבד שבספר הזוהר בכמה דוכתי אמרו כן וגם במדרשים. [ספר עין זוכר לרבינו החיד"א, מערכת ב, אות כב]
בפרק זה למדנו שלשיטת רוב הפוסקים אין דין שמים כלל על עבירות שלפני גיל עשרים. ואף לשיטת הפוסקים שסוברים שיש דין שמים לפני גיל עשרים, אין זה דין שמים במלואו אלא דין קל, ואין בית דין של מעלה ממצים את חומרת הדין עם האדם בימי בחרותו.
מקורות נוספים לעיון
- פרדס יוסף ריש פרשת חיי שרה.
- שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא, אורח חיים, סימן ח.
- פתחי תשובה, יורה דעה, קפ"ה, סעיף קטן ט.
- עט סופר, חלק ג, כלל ס"ה, פרט ח.
- כלי חמדה על התורה פרשת חיי שרה.
- שו"ת יד יצחק, חלק ג, סוף סימן ר"ב.
- שו"ת מהרש"ם, חלק ה, סימן ל.
- מגן גיבורים, אורח חיים, סימן רי"ט, סעיף קטן א.
- פרי מגדים, אורח חיים, סימן רי"ט, באשל אברהם.
- פרושי התורה לרבי יהודה החסיד, בראשית, פרשת וישב, פרק לח, פסוק ז.
- פירוש ריב"א על התורה (מנחת יהודה), בראשית, פרשת וישב, פרק לח, פסוק י, ד"ה 'וימת גם אותו'.
- פירוש הטור (לרבנו יעקב בן הרא"ש) על התורה, בראשית, פרשת וישב, פרק לח, פסוק ז.
- ספר עין זוכר לרבינו החיד"א, מערכת ב, אות לד.
- שו"ת חוות יאיר, סימן קס"ו.
הערות שוליים