מצוות הנישואין היא מצוה יסודית אשר מצבו הרוחני של האדם וחיי העולם הבא שלו תלויים בה. מתוך תהפוכות הדורות האחרונים והשפעתה החזקה של תרבות המערב

בעמדו על הר סיני, קיבל משה רבנו ביחד עם התורה שבכתב את התורה שבעל פה. תורה זו, נועדה להיות מועברת מדור לדור מבלי שתועלה על

רקע היסטורי בטרם נבוא ללמוד את סוגיות גיל הנישואין וגיל ההתבגרות בתורה, חובה עלינו להקדים הקדמה היסטורית אשר תבאר לנו את הדרך בה הלכה האנושות

מן המשנה ומן התלמוד הוא היה אומר- בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה

ללמוד תורה או לישא אשה פרק זה, יעסוק בשאלה עד כמה מותר לתלמיד חכם לדחות את נישואיו כדי לעסוק בתורה. נפתח בדברי התלמוד הבבלי במסכת

פרק זה יביא את פוסקי ההלכה העיקריים המדברים במצות הנישואין. אף על פי שההלכות יחזרו על עצמן, לא נמנעתי מלהביא את כולן. זאת, כדי להראות

בפרק זה, נעסוק בחלק מהסיבות שבגללן קבעו חכמינו זכרונם לברכה בשיקול דעתם, שהאיש מחוייב להתחיל להשתדל במצות הנישואין דווקא לאחר שנתו השמונה עשרה.  בגיל שלוש

איסור 'לא טוב היות האדם לבדו' מעבר למצות פריה ורביה שהיא מצות עשה מדאורייתא, ישנו איסור על האיש לשהות בלא אשה. איסור זה נלמד מהפסוק

המושג 'צבא' הנידון בפרק זה כולל בתוכו שני יסודות מהותיים. היסוד הראשון, הוא השירות למען הציבור- היוצא לצבא מחוייב בעת הצורך לצאת מחייו הפרטיים, ולהקריב

חכמינו זכרונם לברכה ידעו שכדי למצוא אשה ההוגנת לו צריך בחור פרק זמן ארוך כדי לחפש, לפגוש ולבחור. מכיוון שבגיל עשרים כבר אי אפשר לאדם

דחיה עבור שידוך הגון יותר אחרי גיל עשרים בפתח הדברים נציין כי המושג 'שידוך הגון' הינו מושג הלכתי אישי והוא משתנה מבחור אחד למשנהו. הקביעה

חכמינו זכרונם לברכה חייבו בחור בסיום שנתו השמונה עשרה להתחיל להשתדל במצות הנישואין. מאידך ידעו חכמים כי לרובם המוחלט של הבחורים אין יכולת כלכלית לקיים

דרך בעלי הדעה הגמרא במסכת סוטה מלמדת על הסדר הנכון בהנהגת האדם בנישואיו, והוא שיבנה תחילה בית, ימצא מלאכה המפרנסת אותו ואחר כך ישא אשה.

חובת הציבור להשיא את העני ואת היתום מכיון שאפילו עני המחזר על הפתחים חייב לשאת אשה, חובת הציבור לסייע ביד העני והיתום להינשא ולתמוך בהם

גיל נישואין מאוחר היה נהוג בחברה האנושית כבר בתקופות קדומות. כאשר חכמים הורו להלכה באיזה גיל על האדם לשאת אישה, הם עשו זאת כנגד תופעות

על התנא בן עזאי מספרת הגמרא שלא קיים מצות פריה ורביה. יש האומרים שמעולם לא נשא אשה ויש אומרים שנשא אשה- והיא בתו של רבי

דחיה עבור לימוד תורה אחרי עשרים ישנם בכל דור אנשים יחידים שיצרם לא גובר עליהם, אשר מתוך שקיעתם בלימוד התורה אינם מהרהרים כלל בנשים. לאנשים

הנשים אינן מצוות במצות עשה של פריה ורביה אך הן מצוות להינשא מטעמים אחרים בהם נעסוק בפרק זה. יש לציין בפתיחת הפרק שסוגיית מצוות הנשים

חיוב האב להשיא את בתו כבר הבאנו בפרק 'מן הטעמים ל-י"ח שנים' ובפרק 'מצות האב להשיא את בנו', שמצות חכמים מדברי הנביא ירמיה שישיא האב

דרך הטבע הרצון בזוגיות בגיל הנעורים הוא דרך הטבע. רצון זה מתגבר בסוף גיל הנעורים. דבר זה מובא בפירוש התפארת ישראל על פרקי אבות. בן

קדושת הברית יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהילים, יט, י). אמר רבי חנינא זה הלומד תורה בטהרה. מאי היא? נושא אשה ואחר כך לומד תורה.

מחלות הנפש כבר הבאנו את דברי החפץ חיים 1 שאמר שאיחור הנישואין עלול להביא את האדם לידי מחלות. בפרק זה יבואר מדוע נראה שכוונת החפץ חיים

פרק זה עוסק בגיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות ביהדות מתחיל משעה שהנער והנערה מתחייבים במצוות התורה בבית דין של מטה- כאשר האיש בן שלוש עשרה והאשה

כבר ביארנו שאין בית דין של מעלה מענישים את האדם כלל על עבירות שבידו עד גיל עשרים, ובדרך זו הלכו רוב הפוסקים. אך היו מן

חינוך לחיי משפחה בגיל הנעורים כל מצוה דורשת הכנה ולימוד, וככל שהמצוה גדולה וחשובה יותר כך ההכנה ארוכה יותר והלימוד מעמיק יותר. כאשר אדם לומד

בפרק זה נמנה בסייעתא דשמיא את מצוות עשה ואת מצוות לא תעשה התלויות במצות הנישואין. נתייחס אל האיש, אל האשה, אל האב ואל האם. האיש

"הנה אנכי שֹלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא: והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" בדורנו כבר זכינו

בסוף הדברים יש להתייחס למספר סוגיות שלא נידונו באופן ראוי בתוך הספר. ראשית, יאמר השואל, אמנם בחור מצווה להיכנס לתוך מסגרת הנישואין עד שימלאו לו

בסוף הפרק 'ללמוד תורה או לישא אשה', הובאה ההלכה שהרהור עבירה הוא איסור בפני עצמו מן התורה. מכיוון שספר זה עוסק בין השאר באיסור ההרהור,